מי זקוק לארובה רביעית כאשר יש גז טבעי בכמויות כמעט בלתי מוגבלות?!
פתרון אחד זמין למניעת קריסה כלכלית של חברת חשמל.
חברת החשמל הישראלית הגיעה לחדלות פירעון. הכתובת הייתה על הקיר כבר לפני זמן רב. אני עצמי פרסמתי מאמר לפני כמעט עשור שבו אני מתריע כי הקמתה של תחנה פחמית שלישית יקרה ומיותרת באשקלון תקרב את קיצה הכלכלי של חח"י בשל חוב העולה על 60 מיליארדי שקלים.
כמעט מדי יום אנו מתבשרים על מצבה הכלכלי הרעוע של חברת החשמל. קושי בגיוס חוב מביא את החברה להציע ריביות גבוהות יותר בכל גיוס והמשקיעים אצים רצים לרכוש את האג"ח של החברה בהניחם כי מדינת ישראל לא תאפשר לחברה לקרוס וכי היא עצמה תעניק גיבוי לאג"ח אם חלילה הדבר יתרחש.
במאמר מעניין לפני מספר ימים הבהירה החשבת הכללית של האוצר כי משקיעים הרוכשים אג"ח של חח"י בריבית גבוהה יותר מריבית מדינה מודעים לכך שהם נוטלים על עצמם את הסיכונים של חח"י. המשמעות היא כי ככל הנראה המדינה לא תגבה חדלות פרעון אפשרית של חח"י. לטעמי, המטרה הסמויה של תהליך כזה היא הפרטה כפויה של החברה, כפי שנעשה בתחומים רבים אחרים בישראל בשנים האחרונות.
המדינה אפשרה למצב זה להתרחש ביודעין משום שהיא מעוניינת במחיר חשמל נמוך וכי ועד העובדים מנע באופן שיטתי פתרון ראוי שיועיל לכלל הצדדים. רק העלאה ניכרת של מחיר החשמל תאפשר התייצבות פיננסית של חברת חשמל. אך להעלאה כזו מחיר כבד למשק כולו ולא סביר שזה יקרה בקרוב.
לכל מי שסבור שהפרטה תשפר את המצב יש להזכיר לו שחברות פרטיות לא פועלות לשם שמיים. נכון שועד העובדים מעיק מאוד על מצב החברה בהחזיקו כוח אדם רב שאינו נחוץ, אך חברה פרטית חייבת בדין וחשבון לבעלים שלה ולא לציבור הרחב. המשמעות היא שבכל תרחיש מחיר החשמל יהיה חייב להיות גבוה בהרבה – אם לטובת החזר חובות או לטובת יצירת רווח לבעל החברה.
אין פתרון קסם אחד לבעיה מורכבת כזו. אך יש פתרון אחד שעשוי להקל מאוד על מצבה של החברה ולהביא לייצובה הכלכלי.
על פי פרסומים שונים המשרד להגנת הסביבה אילץ את החברה להתחיל בהתקנת סולקנים ובנייתה של ארובה רביעית בעלות של 8 מיליארדי שקלים בתחנה הגדולה בארץ בחדרה. זאת, לאחר שנים של דחיה בהפחתת זיהום האוויר הנפלט מהתחנה.
אלא שההחלטה המקורית להתקנת הסולקנים התקבלה לפני גילוי מאגרי גז עצומים במרחק לא רב מחופי ישראל. מאגרי גז אלו מסוגלים לספק את הביקוש לכל משק החשמל כולל לתחנות הפחמיות לעשרות שנים קדימה.
ברור מדוע חח"י מתעקשת להמשיך לשרוף פחם יקר ומזהם. תחנות הכוח הפחמיות הן העוגן התעסקותי הגדול ביותר של החברה ומועסקים בהן אלפי עובדים והסבת התחנות לשריפת גז טבעי תיאלץ את החברה לצמצם משמעותית את מצבת כוח האדם.
אין כלל ספק שיש צורך להפחית את זיהום האוויר מהתחנות הפחמיות. אך התקנת הסולקנים וארובה רביעית תנציח את השימוש בפחם לעוד עשורים רבים קדימה. אף גורם לא יוכל לאלץ את חברת החשמל לעבור לגז טבעי גם בתחנות הפחמיות כאשר הושקעו מיליארדים בהפחתת זיהום האוויר.
לי כאזרח המדינה הדוגל ופועל להחלת מודל כלכלי סוציאל דמוקרטי אין עניין שחח"י תפטר אלפי עובדים או תזרוק אותם חלילה לרחוב. אך המשך המצב הקיים לפיו חח"י תעמיק את התלות בפחם במקביל להחמרה ניכרת במצבה הכלכלי הוא בלתי קביל מבחינת האינטרס הציבורי הרחב. ברור לכל בר דעת שקריסה כלכלית של החברה תביא את החובות העצומים שלה לפתחם של כלל אזרחי המדינה, אם באמצעות העלאה חדה של תעריפי החשמל ויצירת מחול שדים אינפלציוני או באמצעות מנגנון אחר.
את ועד העובדים הדבר כנראה פחות מעניין משום שהוא מגן על עובדי החברה גם במחיר של התאבדות כלכלית קולקטיבית.
למצב זה קיים פתרון זמין ומיידי. פתרון זה מטרתו לייצב את חברת חשמל ולאפשר לה להמשיך לספק חשמל במחיר סביר ובמקביל למנוע את הפרטתה. הפתרון הוא ביטול התקנת הסולקנים תוך חסכון מיידי ובמקומם הסבת התחנות הפחמיות לגז טבעי. ריבוי השחקנים בתחום הגז הטבעי יאפשר תחרות אמיתית על מחיר הגז והוזלתו לאורך זמן. הדבר יאפשר שחרור אלפי עובדים לקראת גיל פנסיה בתנאים הוגנים במקביל לתחילתו של תהליך לייצוב כלכלי של חח"י.
המשך התעלמות מקבלי ההחלטות ממצבה הקשה של חח"י לצד התבצרות הועד בעמדותיו יביא את הציבור הישראלי לתמוך בפתרון של הפרטה למרות שמדובר בפתרון רע לכולם. את החובות יטילו לפתחו של הציבור ואת התחנות הרווחיות שנבנו בכסף ציבורי יקר ימכרו בנזיד עדשים לבעלי ההון שירכשו אותן באשראי ציבורי זול מכספי הפנסיה שלנו. נשמע מוכר, לא?
המחלקה לפינוי בינוי
